הכרעת דין בתיק מז"י 40/03

אנו מזכים את הנאשם, רב"ט ארז אסרף, מחמת הספק, מאשמת אינוס.

אנו מזכים את הנאשם מאשמת התנהגות מבישה.

איסור פרסום

חל איסור על פרסומם ברבים של שמה או של כל דבר שיש בו כדי לזהות את המתלוננת.

מבוא

לאשה אוטונומיה מלאה ומוחלטת על גופה. ברצותה תתעלס עם הזולת, ברצותה תעצור זאת. את גבולות המגע בגופה תקבע היא ולא אחר. בכל שלב ורגע נתון זכאית היא להתיר או לאסור. רק בהסכמתה, יקוימו עמה יחסי מין. תרצה - תתיר לחברה להגיע עד לפי הבאר, ללא הסכמתה -  מן המים לא ישתה. היה ויבעלה שלא בהסכמתה, יעבור עבירה חמורה של  אינוס. העונש הקבוע בחוק לחייל שאנס מגיע כדי 20 שנות מאסר ואף למאסר עולם, בנסיבות מסוימות.

" עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על ריבונות האשה על גופה, על כבודה של האשה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על האני. בריח-התיכון בעבירת האינוס הוא הגנה בלתי-מתפשרת על זכותה של האשה - כמוה כגבר - לבחירה חופשית; הרשות נתונה לה לאשה, וזכותה עומדת לה לבחירה חופשית מה תעשה ומה לא תעשה (והוא, כמובן, כל- עוד לא תפלוש לשדה הזולת). פלישה שלא-בהיתר לגופה של אשה, לגופו של אדם, משפילה היא - משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא - פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא - והעלבון עמוק וצורב. נרמס האני, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד." ראו: ע"פ 115,161/00 - אריק (מוריס) טייב נ' מדינת ישראל . פ"ד נד(3), 289, עמ' 327-328.

על כל גבר מוטלת החובה לכבד את הגבולות שקובעת האשה. אלא, שיש וגבולות אלו ישתנו  עם התגברותה של תשוקה הדדית; קורה ועמדת הפתיחה עליה הצהירה האשה אינה תקפה עוד. ברגעים בהם נעים ורוגשים תוואי הגבולות, עלול קצר בתקשורת המינית להביא, למרבה הצער, לחצייתם שלא במודע. סכנה זו עלולה לגבור במקרים בהם חווה בת הזוג  רגשות אהבה וחשק כלפי הגבר. עם התגברות הסערה וריבוי המסרים, הבהירים יותר ולעיתים פחות, בדיבור ובשתיקה, במעשה ובמחדל, עלול להתהוות פער בין התנהגותה המתפתחת לדיבור שקדם לה. במצב כזה מתעורר חשש לאי-תאימות בין התשדורת לקליטה ולסיכום לא נכון של המשמעות הכוללת הנובעת משלל רסיסי המסר.

זהו הקושי העלול ללוות את העיקרון המנחה בדבר עליונותה של דרישת הסכמת האישה לבעילתה.

בענייננו נבחנו קורות בני זוג, חיילת וחייל צעירים ושווים במעמדם ודרגתם, בשלבים בהם התקיימה ביניהם מערכת מתפתחת של יחסי מין בגוונים שונים. אין מדובר  בהתרחשות המצויה בלב עבירת האונס ה"קלאסית", כי אם בקצותיה המרוחקים עדיהם נמתח האישום שלפנינו, במחוזות בהם אין פליליותה נוצצת חדה ומושחזת, בהם נדרשנו למלאכת פענוח עדינה, דקה מן הדק ולמעבר חוזר ונשנה במדורי התחבטות ולבטים.

כתב האישום

בלשונו של כתב האישום מדובר באירוע שהתרחש במשרד הרישום של XXXXX בשעת ליל  בתאריך 9/9/2002, בסופו החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של רב"ט ע"י (להלן: המתלוננת, או ע') מספר פעמים עד שהגיע לסיפוקו, על אף שזו הביעה בפניו את חוסר רצונה לקיים עמו יחסי מין ותוך שהיא מתנגדת למעשיו. על כך הואשם רב"ט ארז אסרף  בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וסעיף 75 רישא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955.

בפרט האישום השני מציינת התביעה כי דקות מספר קודם לכן, נעמד הנאשם אל מול המתלוננת כשמכנסיו מופשלים, ואף כי זו ביקשה כי יחדל ממעשיו ובכתה שפשף הוא את איבר מינו באמצעות ידו עד שבא על סיפוקו. על כך הואשם בעבירה של התנהגות מבישה, לפי סעיף 129 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955.

הנאשם כפר בשתי האשמות שיוחסו לו. לפיכך, התנהל משפט הוכחות.

לוז המחלוקת התמקד בשאלת הסכמתה של המתלוננת לבעילתה.

התנהלות המשפט

לאחר שבועיים בהם הוחזק במעצר סגור וימים ספורים קודם להקראת כתב האישום כנגדו שוחרר הנאשם למעצר פתוח ביחידתו. במהלך התקופה בה התנהל משפטו שהה  הנאשם במעצר פתוח ביחידה. שאלת מעצרו נבחנה פעמים מספר ואושרה במסגרת עיון חוזר ועררי מעצר. עם הזמן הוקלו במידת מה תנאיו והמגבלות שחלו עליו.

כתב האישום הוגש ביום 29 לחודש ינואר 2003 והוקרא 12 יום לאחר מכן. בחלוף שבוע ימים החלו דיוני ההוכחות.

מטעם התביעה העידו לפנינו: המתלוננת, אמה, חברותיה, מפקדה - המ"פ, חוקרי מצ"ח ובלשי היחידה המרכזית (ימל"ם).